בפניכם דוגמא של תיק פלילי בו עו”ד אסף דוק יצג פדופיל, ללא הצלחה, והפדופיל נשלח לכלא.  

לפני כב’ השופט  מיכאל קרשן

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

קלאודיו אלחנדרו שיידון

נוכחים:

ב”כ המאשימה עו”ד נופר פשרל-סלע

ב”כ הנאשם עו”ד אסף דוק 

הנאשם בעצמו

גזר דין

1. הנאשם, קלאודיו שיידון יליד 1956, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בביצוע עבירות של הפצת חומר תועבה ובו דמותו של קטין (ריבוי עבירות) והחזקת חומר תועבה ובו דמות של קטין (ריבוי עבירות). 

2. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, החל משנת 2014 ועד ליום 12.1.16 היה הנאשם רשום באתר GIGATRIBE , אתר לשיתוף קבצים המצריך הרשמה מראש ומאפשר העברת קבצים (להלן – “אתר האינטרנט”). במסגרת חברותו באתר האינטרנט יצר הנאשם קשר עם אחרים, שיתף קבצים פדופילים שהיו ברשותו וקיבל קבצים פדופילים מאחרים. על מנת לקבל ולהעביר קבצים, קיבל הנאשם סיסמאות מאחרים ומסר את סיסמתו להם. 

במסגרת אתר האינטרנט ביצע הנאשם שיחות צ’אט רבות עם אחרים אודות פנטזיות פדופיליות בהן היו הנאשם ואחרים מעוניינים. כך בין היתר כתב הנאשם על אודות:

א. רצונו לקבל סרטים ותמונות פדופיליות של ילדים בגילאי 13-0, בעלי אופי סדיסטי ואלים – קבצי BDSM.

ב. עידוד משתמשים אחרים לבצע מעשים פדופילים והתפארות במעשים פדופילים שלכאורה ביצע.

ג. רצונו לראות גבר אונס ילדה צעירה תוך כדי עינויה על ידי הנאשם.

ד. הדרכת משתמש אחר כיצד לענות ילדה – להפליק לה עם שעוות נר, להפשיטה לפני העינויים, לחתוך אותה ועוד. 

ה. רצונו לתפוס ילדה, לחתוך את חזהּ וליצור סרט וידאו. תיאר כיצד יהנה מדמה וכיצד יענה אותה עד הסוף עם מחטים. 

במהלך התקופה הרלוונטית החזיק הנאשם במקום עבודתו בכונן המחשב האישי שלו ובשני כוננים קשיחים חיצוניים כ-16,000 קבצי וידאו ותמונות בעלי תוכן פדופילי, בהם צולמו קטינים וקטינות, מגיל ינקות ועד גיל העשרה, באקטים מיניים שונים, בעירום מלא ובעירום חלקי, לרבות תמונות וסרטי וידאו של התעללות מינית קשה ואינוס. 

הנאשם הוריד את הקבצים באמצעות תוכנת שיתוף הקבצים באתר האינטרנט ושמר אותם באופן מאורגן ומסודר במחשבו האישי בספריות ובתתי ספריות אותם כינה בשמות שונים. 

במהלך התקופה הרלוונטית יצר הנאשם קשר אקטיבי עם לפחות 361 משתמשים אחרים באתר האינטרנט ומסר להם את סיסמתו על מנת שיוכלו להעתיק מהכוננים את הסרטונים והתמונות שברשותו.

ראיות לעונש

3. בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים, חוות דעת והערכת מסוכנות וחוות דעת מומחה מטעם ההגנה – הפסיכולוג הקליני ד”ר נמרוד שני.

4. מהתסקירים עולה כי הנאשם, יליד ארגנטינה עלה ארצה בשנת 1976, נשוי בשנית ואב לשלושה ילדים בגילאי 20, 40 ו-42. כשהיה בן 15 הצטרף הנאשם למחתרת הארגנטינאית, ארגון פוליטי שפעל נגד השלטון הסוציאליסטי במדינת מוצאו. במסגרת פעילותו במחתרת חווה הנאשם אירועים טראומתיים, ביניהם מוות של אחיו ושל בני משפחתו המורחבת. הנאשם תיאר כי בתקופה בה ביצע את העבירות לקה בפריצת דיסק וסבל מכאבים עזים וכרוניים באופן שהשליך על תפקודו בכל התחומים. 

שירות המבחן התרשם כי הנאשם הוא אדם בעל יכולות וכישורים לתפקוד נורמטיבי ותקין במסגרות חייו השונות, אך יחד עם זאת בעל מאפיינים אישיותיים מורכבים המאופיינים בתלות, דימוי עצמי וגברי ירודים ובקווים נרקיסיסטיים. מאפייני אישיותו, נסיבות חייו בצעירותו וצרכיו האובססיביים בשליטה, בעליונות ובהפגנת כוח, עמדו ברקע להתנהלותו בביצוע העבירות מושא כתב האישום. מהתסקיר עולה כי הנאשם מכיר בקיומה של הבעייתיות בהתנהגותו, מביע חרטה על מעשיו ונכונות להמשיך בהליך הטיפולי בו החל. שירות המבחן סבור כי הטיפול אותו עובר הנאשם תורם לקידום מצבו ושיקומו וכי יש חשיבות רבה לסיומו במלואו, והמליץ להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה וחצי וצו של”צ בהיקף של 180 שעות.  

5. מחוות הדעת והערכת המסוכנות שהוגשה בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם בעל קווים נרקיסיסטיים באישיותו הקשורים לדימוי עצמי וגברי פגיע, תלותי באחרים ומגלה קושי לשהות במצבי חולשה. הנאשם אומנם לוקח אחריות על מעשיו, מכיר במצבי הסיכון שלו ומציע דרכים אדפטיביות להתמודדות עימם, אך נראה כי בשלב זה ההבנות שלו ביחס לעצמו ולעבירותיו הן חלקיות ובעיקר קוגניטיביות. ניכר כי קיים פער בין ההתייחסות הוורבלית של הנאשם לעצמו לבין חיבור ממשי לחלקים תוקפניים ואף סאדיסטיים בתוכו והקשר שלהם להיסטוריה ההתפתחותית שלו. האטיולוגיה של עבירותיו של הנאשם אינה ברורה עדיין ולא ניתן להסיק כי בשלב זה הוא אינו זקוק לריגושים ולתחושת העליונות והשליטה שעמדו ברקע לביצוע העבירות בהן הורשע. 

הנאשם משתף פעולה בטיפול, מצליח להיעזר בגורמים המטפלים והוא זקוק להתערבות טיפולית מתמשכת. חוות הדעת קבעה כי רמת המסוכנות המינית לביצוע עבירות מין כלפי קטינים מחוץ לאינטרנט היא נמוכה, אך ביחס לעבירות של החזקה והפצת חומר תועבה בהן הורשע הנאשם, רמת הסיכון הוערכה כבינונית.

6. מומחה ההגנה, ד”ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה המשמש מנהל קליני של המרכז “התחלה חדשה” (להלן – “המרכז”) בו מטופל הנאשם, כתב אודות הנאשם חוות דעת והעיד בשלב הטיעונים לעונש מטעם ההגנה. 

מחוות הדעת של ד”ר שני עולה כי בחודש פברואר 2016 פנה הנאשם ביוזמתו למרכז בבקשה להשתלב בהליך טיפולי ייעודי בתחום עבירות המין. תחילה השתלב הנאשם בטיפול במסגרת קבוצה ייעודית שלב א’ וזאת במשך כ-8 חודשים ולאחר מכן השתלב בקבוצה ייעודית שלב ב’. בנוסף ובמקביל לטיפול הקבוצתי השתלב הנאשם בטיפול פרטני. בכל הטיפולים מקפיד הנאשם על נוכחות עקבית וסדירה ומעורבותו בהליך הטיפולי גבוהה. הנאשם נרתם לתהליך הטיפולי ומשתף בו באופן גלוי וחושפני, מביע שביעות רצון מהטיפולים ונראה כי מפיק מהם תועלת רבה. להערכת מטפליו של הנאשם הרקע לעבירות אותן ביצע אינו מבוסס על תשוקה מינית באופן מובהק, אלא מהווה חלק ממכלול רחב יותר של מערכות יחסים שהנאשם מנהל עם זולתו ועם העולם. בין היתר ניכר הצורך של הנאשם להרגיש עליון וחזק. לאור כל האמור המליצו הגורמים המטפלים על השלמת ההליך הטיפולי עד תומו ועל התחשבות בשיקולי הטיפול והשיקום בעת גזירת העונש.

בעדותו ציין ד”ר שני כי הנאשם אובחן כסובל מהפרעת דחק בתר חבלתית (PTSD) שקשורה לאירועים הטראומתיים שעבר בצעירותו וביקש להדגיש כי המניע לביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום אינו פדופיליה אלא סאדיזם, אשר נועד לספק צרכים של שליטה ועליונות ולא צרכים מיניים.

7. ההגנה העידה לעונש גם את בתו הצעירה של הנאשם, חברו הטוב, בת דודתו ואשתו השנייה. עדי ההגנה העידו על אופיו הטוב של הנאשם, על אהבתו ומסירותו למשפחתו ועל רצונו לכפר על טעותו ולהשתקם. בנוסף תיארה אשתו של הנאשם את הקשיים שחווה הנאשם במהלך השנים בעקבות האירועים שפקדו אותו בצעירותו ואת רצונו ומחויבותו להליך השיקום אותו הוא עובר כיום. 

8. נוסף על כל האמור הוגשו מכתבי הערכה ממקום עבודתו של הנאשם. 

תמצית טיעוני הצדדים

9. ב”כ המאשימה, עו”ד פאדי אסעד, עמד בטיעוניו על היקפם וחומרתם של התכנים הפדופילים אותם החזיק והפיץ הנאשם, על הקשר האקטיבי שיצר הנאשם עם משתמשים אחרים תוך הדרכתם ועידודם לביצוע פעולות קשות ועל הזיקה הקיימת בין הצפייה בתכנים פדופילים לבין ביצוע עבירות מין כלפי קטינים. ב”כ המדינה ביקש לציין את התכנון והשיטתיות שבמעשיו של הנאשם. לגישתו לא ניתן לאמוד את הנזקים וההשלכות של מעשים אלה שביצע הנאשם. עוד התייחס התובע לרמת המסוכנות שנקבעה בעניינו של הנאשם ולערכים המוגנים העומדים בבסיסן של העבירות אותן ביצע והם שלמות גופם של הקטינים, הגנה על כבודם ומעמדם ובכלל הגנה על המוסר.    

ב”כ המאשימה הגיש פסיקה לעונש, עתר למתחם עונש הולם שנע בין 12 ל-30 חודשי מאסר וביקש לגזור על הנאשם עונש דומה לזה שנגזר בעניינו של אופר אהרון (ע”פ (חי’) 2689/07 מדינת ישראל נ’ אופר (3.1.2008); להלן – “עניין אופר”] – 24 חודשי מאסר בפועל. 

10. ב”כ הנאשם, אסף דוק, אשר הגיש את עיקר טיעוניו בכתב, ביקש להדגיש את העובדה שהקשר שיצר הנאשם במסגרת העבירות שביצע התקיים עם “משתמשים” ואינו בהכרח משקף את מספר האנשים “האמתיים” עימם נוצר הקשר. כמו כן ציין הסנגור כי הנאשם אינו הספק והיוזם של התכנים ואת העובדה שהתכנים אוחסנו במקום עבודתו של הנאשם שהיה נגיש לכל דורש.

ב”כ הנאשם עמד עוד על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, על העובדה שלא הורשע בעבר בפלילים, על הודאתו בהזדמנות הראשונה, על נטילת האחריות המלאה למעשיו והבעת החרטה ועל הרצון לשיקום. יותר מכל הדגיש ב”כ הנאשם את הליך הטיפול המשמעותי שעובר הנאשם במשך השנתיים האחרונות ואת המלצות הגורמים המטפלים על החשיבות שבהמשך הטיפול. 

עורך הדין הגיש גם הוא פסיקה לעונש וביקש לקבל את המלצתו של שירות המבחן ולהטיל על הנאשם ענישה שיקומית (תחילה ביקש ב”כ הנאשם אף לשכנע כי ניתן לוותר במקרה זה על הרשעת הנאשם, אך בעקבות הערותיי במהלך הדיון נסוג מטענה זו). 

11. הנאשם בדברו האחרון הביע צער רב ובושה על מעשיו, תיאר את הליך השיקום המשמעותי אותו עובר וביקש לאפשר לו להמשיך בדרך השיקום. 

דיון והכרעה

12. הנאשם החזיק במחשבו והפיץ לאחרים כמות עצומה של 16,000 קבצי וידאו ותמונות בעלי תוכן פדופילי-סדיסטי מובהק ובוטה. על פי המתואר בכתב האישום מדובר היה בסרטים מעוררי פלצות המציגים ילדים מגיל ינקות ועד גיל העשרה באקטים מיניים הכוללים התעללות קשה ואינוס. לא זו בלבד שהחזיק בתכנים אלה והפיצם בקרב משתמשים אחרים, הנאשם אף ניהל שיחות עם משתמשים נוספים בהן עודד אותם, הלכה למעשה, לבצע פעולות מזעזעות בקטינים הכוללות עינויים ואונס. עיסוקו של הנאשם בהחזקת והפצת החומר הפדופילי לא היה מזדמן ונמשך כשנתיים ימים. הנאשם שמר את הקבצים באופן שיטתי ומאורגן כשהם מחולקים לספריות ותתי ספריות, דבר שבהכרח הקל על היכולת לשתף ולהפיץ את אותם קבצים בקרב משתמשים נוספים. 

13. פורנוגרפיית ילדים באינטרנט היא תופעה רחבה, מדאיגה וחובקת עולם. המרחב הוירטואלי מאפשר לעברייני המין לממש תאוותיהם החולניות בקלות, בלחיצת כפתור, תחת מעטה החושך של האנונימיות ברשת, וכשההיצע הפרוס לפניהם הוא עצום ובלתי נתפס בזוועותיו. הקורבנות הם קטינים חסרי ישע ולפיכך ההגנה עליהם נדרשת ביתר שאת. 

14. האיסור על החזקת והפצת פרסומי תועבה פדופיליים נועד למנוע פגיעה בכבוד ילדים ובפרטיותם, וכן פגיעה פיסית בילדים. בע”פ 1269/15 פלוני נ’ מדינת ישראל (23.12.2015) עמד בית המשפט העליון על מטרות אלה של האיסור בו עסקינן:

“12. האיסור על החזקת ופרסום חומרים פורנוגרפיים נועד למנוע שני נזקים עיקריים: הנזק הראשון הנגרם מפרסום ומהחזקה של פורנוגרפיית ילדים הוא פגיעה בכבוד ילדים ובפרטיותם (ערך הכבוד וערך הפרטיות). נזק זה נוגע בראש ובראשונה לילדים שהם מושא החומר הפורנוגרפי עצמו. עוצמת הנזק וחומרתו תלויים, כמובן, באופי הצילום, בנסיבות הפקתו ובתפוצה אליה הוא מגיע, אך בכל מקרה, פרטיותם וכבודם של הילדים המופיעים בחומרים מסוג זה נפגעים מעצם כך שנעשה בצילומים אלה שימוש מיני.  

הנזק השני הוא פגיעה פיזית-מינית בילדים (הערך של שלמות הגוף והגנת נפשם של ילדים). הקשר הסיבתי המופיע בספרות בין החזקה ופרסום של חומרים פורנוגרפיים לבין פגיעה פיזית-מינית בילדים הוא כפול. ראשית, צריכת חומר תועבה בדמות פורנוגרפיית קטינים עלולה לעודד את השוק להוסיף ולייצר חומרים כאמור, דבר הכרוך בפגיעה פיזית-מינית בילדים כמפורט לעיל. כמו כן, קים חשש שהמחזיק עצמו ישתמש בחומרים שברשותו על-מנת לשדל ילדים אחרים ליצור עבורו חומרים פורנוגרפיים בהשתתפותם. שנית, החזקת חומרים כאמור עלולה להביא לפגיעה פיזית-מינית בילדים על-ידי המחזיק, אשר ינסה לחקות את המעשים המוצגים בחומר הפורנוגרפי (על הקשר הסיבתי הנזכר ועל הביקורת עליו ראו: אסף הרדוף הפשע המקוון 347-340 (2010); עוד ראו לענין פדופיליה מקוונת מאמר שפורסם בימים אלה: ח’ ויסמונסקי “קידום המאבק בפדופיליה המקוונת  – בעקבות חוק העונשין (תיקון מס’ 118), התשע”ה-2014, והצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס’ 2) התשע”ד-2014″ מאזני משפט י’ (תשע”ה) 181).”

15. עסקינן בתופעה בינלאומית שקורבנותיה אינם מוגבלים לשטחה של מדינה זו או אחרת. מדינת ישראל חתומה על האמנה לזכויות הילד משנת 1989. היא מחויבת להגן על ילדים בכל הקשור לניצול ואלימות מינית ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת לעשות זאת. כך בחקיקת חוקים התואמים את המציאות המתרחשת ובאה [ראו הצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 58) (עבירות זנות, מין ותועבה) התשנ”ז-1997, ה”ח 2639], כך באכיפת החוק וכך בענישה הולמת לאלו שהפרו אותו. 

דעתי היא כי בתי המשפט נדרשים להביע סלידתם מתופעה זו באופן צלול וברור ובכך לתרום את חלקם למיגורה. כפי שהיטיב לקבוע בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין אופר:    

“דומה שרק הטלת עונשים חמורים וכואבים תוכל להילחם בתופעת הפורנוגרפיה הפדופילית המנצלת קטינים ופוגעת בהם. ענישה חמורה תבטא את סלידתו העמוקה של בית המשפט מן המעשים המתועבים, תמלא את תפקידו של בית המשפט בהגנה על שלומם של קטינים מפני ניצול מיני ותסייע להרתעת הרבים מביצוען של עבירות כאמור.”

16. במסגרת עיצוב מתחם העונש ההולם את העבירות שבוצעו בנסיבותיהן, מן הראוי להיזקק לענישה הנוהגת. העבירות בהן עסקינן טרם זכו לפסיקה מקיפה, ומכאן שקשה לומר שהתגבשה רמת ענישה נוהגת בעניינן. 

יחד עם זה, ניתן לציין מספר מקרים בעלי דמיון למקרה כאן:

בעניין אופר החמיר בית המשפט המחוזי את העונש שנגזר על נאשם שהחזיק במחשביו ובתקליטורים מעל 25,000 פרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינים, במשך תקופה ארוכה של עשר שנים, והציעם לעיון הציבור באמצעות תוכנת שיתוף קבצים מ”פירותיה” נהנה גם הוא. על אופר נגזרו בסופו של דבר 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בת”פ (שלום ת”א) 4779-10-13 מדינת ישראל נ’ שני (2.3.2014) נגזרו 16 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהורשע על פי הודאתו בכך שבמשך 11 שנים, במספר רב של הזדמנויות, שלח באמצעות תיבת דוא”ל רשתי (באתר “וואלה”) חומרי תועבה ובהם דמויות של קטינים וקטינות לנמענים שונים. אותו נאשם שלח למעלה מעשרים הודעות המכילות שני סרטי וידאו ומעל ל-50 תמונות, ובמחשבו נתפסו 12 קבצים המכילים חומרי תועבה. בנוסף הורשע אותו נאשם בשיתוף קבצים הכוללים פרסומי תועבה, ובהחזקת חמישה סרטי וידאו ולמעלה מאלף תמונות.

בעפ”ג (מרכז) 29169-05-16 קרליקר נ’ מדינת ישראל הפחית בית המשפט המחוזי מעונשו של מערער שנדון לששה חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות, והעמיד אותו על שלושה חודשי מאסר. אותו מערער הורשע בבית משפט השלום בעבירות של פרסום חומר תועבה והחזקת חומר תועבה, בגין החזקת חומרים פדופיליים רבים (מעל 4,000 תמונות) במחשבו ושיתוף בקבצים בהם תמונות של קטינים וקטינות, בעירום מלא או חלקי, בעלות תוכן פדופילי. בית המשפט המחוזי קיבל במקרה זה את מתחם העונש שקבעה הערכאה הדיונית, 18-6 חודשי מאסר, והחליט לחרוג ממנו לצורכי שיקום המערער, שבשלב הערעור נמצא כי פחתה מסוכנותו המינית.

יצוין כי חלק מפסקי הדין שהוגשו על ידי הצדדים אינם רלוונטיים לענייננו. כך, למשל, עפ”ג (מרכז) 716-11-09 מדינת ישראל נ’ פלוני (20.1.2010) עסק במי שהורשע בעבירה של החזקת פרסומי תועבה בלבד.

17. לא ראיתי מקום משמעותי להבחנה שערכה ההגנה בין “אנשים” ל-“משתמשים”. אמנם במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, ועל בסיס זה הורשע הנאשם, כי הנאשם לא יצר קשר עם “אנשים” אלא עם “משתמשים” לא ידועים, אך בכל זאת מדובר בלא פחות מ-361 משתמשים שונים עמם הוחלפו קבצים, והגם שייתכן כי מספר האנשים האמיתיים שיצרו קשר עם הנאשם מצומצם יותר – אין בכך כדי להפחית משמעותית מהיקף ההפצה של חומרי התועבה, ואין בכך כדי להוביל לקביעת ההגנה כי יתכן שמדובר באנשים בודדים בלבד, שכן ההגנה לא הוכיחה קיומה של “תופעה” (ראו סעיף 12 לטיעוניה בכתב) במסגרתה באתרי שימוש קבצים נוהגים אנשים להשתמש במספר רב של “יוזרים”.

18. בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשיי הנאשם, אתן דעתי לעקרון היסוד לפיו על העונש להלום את המעשה, לערכים החברתיים החשובים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם והם: כבוד הילדים ופרטיותם, וכן שלומם הפיסי והנפשי, לרמת הענישה (שבמקרה זה להשקפתי טרם נתגבשה) ולנסיבות הקשורות לביצוע העבירה – היקף התכנים הפדופילים שנמצאו במחשבו של הנאשם, האופן בו אוחסנו, התוכן הנורא שהתגלה בהם והאקטיביות שגילה הנאשם בהפצתם ובשיח שניהל עם משתמשים אחרים. עוד אתייחס בהקשר זה לקביעת המומחים לפיה המניע שעמד מאחורי מעשיו של הנאשם אינו פדופילי מיני, אלא סדיזם לשמו. 

19. בהתחשב בכל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 8 חודשים ל-18 חודשי מאסר בפועל וזאת כעונש עיקרי. 

20. בא כוחו של הנאשם ביקש לשכנעני כי במקרה זה יש מקום לסטות ממתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם לצרכי שיקום. אינני סבור כך. סמכותו של בית המשפט לגזור את עונשו של נאשם לפי שיקולי שיקום, תוך סטייה ממתחם העונש ההולם, היא סמכות שבשיקול דעת. בית המשפט רשאי להחליט כי במקרה פלוני כבדים שיקולי הענישה וההרתעה משיקולי השיקום, ובמקרים בהם מעשה העבירה הוא בעל חומרה יתרה, כבענייננו (תוכן הקבצים ששותפו הוא בקצה החמור של קשת התכנים האסורים שניתן להעלות על הדעת), אין ככלל מקום לחרוג לקולה מן המתחם לצורכי שיקום (סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין, התשל”ז-1977. זו דעתי במקרה הנדון. 

על אף שברור כי הנאשם צועד בדרך השיקום, נרתם להליך השיקומי ונתרם ממנו איני מוצא כי במקרה זה שיקולי השיקום גוברים על האינטרס הציבורי ועל הצורך הדחוף בהרתעת הרבים. כאמור לעיל, לבית המשפט תפקיד חשוב במיגור תופעת הפדופיליה באינטרנט, בין היתר באמצעות השתת ענישה מכאיבה. מבצעי עבירות מסוג זה צורכים תוכן פדופילי קשה שהושג על ידי פגיעה נוראה בקטינים המופיעים באותם התכנים, וכאמור לעיל קיים חשש של ממש ששיתוף הקבצים יוביל לפגיעות נוספות בקטינים, בין על ידי המשתף עצמו ובין על ידי אחרים. 

עם זה, ההליך השיקומי אותו עובר הנאשם אינו נסתר מעיני ואתחשב בו בעת גזירת העונש בתוך המתחם. 

21. כעת נותר לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם שקבעתי בעניינו.

22. במסגרת גזירת העונש נתתי דעתי לרמת המסוכנות שנקבעה בענייננו של הנאשם כבינונית בכל הקשור לעבירות בהן הורשע ואת הצורך הברור בהרתעת היחיד ובהרתעת הרבים כפי שפורט לעיל. 

23. לזכותו של הנאשם הבאתי בחשבון  את הודאתו בשלב ראשוני של ההליך, את החרטה הכנה שהביע, את נסיבות חייו הקשות כפי שעלו בתסקיר (ונראה שהשפיעו על ביצוע העבירות על ידו) וביתר חוות הדעת שהוגשו בעניינו, את רמת המסוכנות המינית שנקבעה כנמוכה בכל הקשור לביצוע עבירות מין שלא באמצעות האינטרנט, ויותר מכל את הליך השיקום המשמעותי אותו עובר הנאשם. כל אלה הביאוני למסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם שקבעתי. 

24. לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים ונתתי דעתי לכלל השיקולים לחומרה ולקולה החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן 9 חודשים.

ב. מאסר על תנאי בן 4 חודשים, והתנאי הוא כי בתקופה בת שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה בה הורשע.

ג. קנס בסך 6,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישתלם בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל ביום 1.4.2018 ובכל אחד בחודש שלאחריו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. 

ניתן היום,  י’ אדר תשע”ח, 25 פברואר 2018, במעמד הנוכחים.